מעכבי בעירה על בסיס-זרחן הם סוג של מעכבי בעירה המנצלים זרחן כמרכיב מעכב הלהבה-הליבה; בהתבסס על המבנה הכימי שלהם, הם מסווגים בעיקר לסוגים אנאורגניים ואורגניים. מעכבי בעירה המבוססים על זרחן אנאורגני- כוללים זרחן אדום ואמוניום פוליפוספט (APP). זרחן אדום הוא גרסה אנאורגנית נפוצה הידועה ביעילות גבוהה של מעכב בעירה-; במהלך הבעירה, הוא הופך לחומרים כמו חומצה זרחתית וחומצה מטפוספורית, ויוצר שכבת הגנה שאינה כוללת חמצן. עם זאת, הוא נוטה מאוד לספיגת לחות וחמצון, רגיש לחום, חיכוך והשפעה, ובעל צבע אינהרנטי. אמוניום פוליפוספט (APP) הוא פולימר אנאורגני עם דרגת פילמור משתנה; הוא כולל יציבות תרמית טובה ומסיסות מים נמוכה, מתפרק בחימום לשחרור חומצה זרחתית ואמוניה, המעודדים התייבשות ויצירת פחם.
מעכבי בעירה המבוססים על-זרחן אורגני כוללים פוספטים, פוספיטים ופוספונטים. פוספטים, כגון טריקרסיל פוספט (TCP) וטריפניל פוספט (TPP), מציעים הן תכונות מעכבות בעירה והן השפעות פלסטיות. פוספיטים, כגון טריפניל פוספיט (TPPi), מספקים עיכוב בעירה לצד יכולות נוגדות חמצון. פוספונטים, כגון דימתיל מתיל-פוספונט (DMMP), מאופיינים בתכולת זרחן גבוהה, ביעילות מעכבת בעירה- גבוהה ובתנודתיות נמוכה יחסית. עם זאת, כמה מעכבי בעירה-אורגניים על בסיס זרחן סובלים מבעיות כמו תנודתיות גבוהה והגירה, או השפעות שליליות על תכונות החומר.
מנגנוני מעכבי בעירה- של מעכבי בעירה המבוססים על-זרחן כוללים בעיקר מנגנוני-פאזה ופאזה מעובה-. במנגנון הגז-, מעכב הבעירה מתפרק ליצירת זרחן- המכילים רדיקלים (כגון PO•); אלה לוכדים רדיקלים H• ו-OH• כדי להפריע לתגובת השרשרת, בעוד גזי הפירוק מדללים את הגזים הדליקים. במנגנון-השלב המעובה, מעכב הבעירה מתפרק לייצור חומצה זרחתית, חומצה מטאפוספורית ותרכובות דומות; אלה מקדמים את ההתייבשות והפחממות של החומר ליצירת שכבת פחם תרמית-בידודית או יוצרים ציפוי מותך כמו זכוכית-על פני החומר.
מנגנונים מעכבי בעירה
מנגנוני מעכבי הבעירה של מעכבי בעירה מבוססי-זרחן כוללים בעיקר שני מצבים: פעולת-שלב גז ופעולה-מעובה.
תוספים המכילים זרחן-מתפקדים בעיקר בשלב המעובה. המנגנונים שלהם הם כדלקמן:
מנגנון שלב הגז כרוך בפירוק של מעכב הבעירה כדי לייצר זרחן נדיף-המכיל רדיקלים (כגון PO•). רדיקלים אלו שולפים רדיקלי מימן (H•) ורדיקלי הידרוקסיל (OH•) באזור הלהבה, ובכך מפריעים לתגובת שרשרת הבעירה. במקביל, גזים בלתי דליקים (כגון אמוניה ואדי מים) הנוצרים במהלך הפירוק מדללים את ריכוז הגזים הדליקים.
מנגנון השלב המעובה- הוא אופן הפעולה העיקרי של מעכבי בעירה המבוססים על-זרחן. עם חימום במהלך הבעירה, תרכובות המכילות זרחן-מתפרקות ליצירת חומרים בעלי תכונות מייבשות חזקות, כגון חומצה זרחתית, חומצה מטפוספורית וחומצה פולימטפוספורית. חומרים אלה מקדמים את ההתייבשות והחריכה של חומרים פולימריים המכילים קבוצות פונקציונליות כמו הידרוקסילים, ויוצרים שכבת בידוד תרמית פחמנית צפופה ולא- דליקה על פני החומר. היווצרות פחם מפחיתה את העברת החום מהלהבה לשלב המעובה. חומצה זרחתית סופגת חום על ידי עיכוב חמצון של CO ל-CO2, ובכך מאטה את תהליך החימום. בנוסף, מוצרים מסוימים של חומצה זרחתית יכולים להמיס כדי ליצור שכבת נוזל זגוגית- גבוהה-או-באמצעות סינרגיה עם מקורות חנקן-ליצור שכבת פחם מוקצפת. שכבה זו חוסמת למעשה את העברת החמצן והחום החיצוניים לתוך החומר תוך מניעת בריחת מוצרים נדיפים דליקים מבפנים.
כדי לשפר את עיכוב בעירה, מערכות סינרגטיות המשלבות מעכבי בעירה-על בסיס זרחן עם אלמנטים מעכבי בעירה- אחרים-כגון זרחן-חנקן או זרחן-שילובי סיליקון-. לדוגמה, מערכת סינרגיסטית הכוללת סיליקטים שכבות ומעכבי בעירה-על בסיס זרחן יכולה להפעיל השפעות מעכבות בעירה- הן בשלב הגז והן בשלב המעובה, ולהגביר משמעותית את היעילות הכוללת.
חומרים אלה-כולל זרחן אדום, אמוניום פוליפוספט, זרחן, טריקרסיל פוספט ורוב התרכובות המכילות זרחן-אחרות-יכולים להעלות את טמפרטורת ההצתה של החומר.
